מלווה רוחנית, קרמיקאית ותרפיסט במוזיקה נפגשים בבוקר יום שני..
שוב הם מתווכחים ביניהם תורו של מי לטפל ביעקב (שם בדוי)…
יעקב, אדם בתחילת שנות השמונים לחייו, הסובל מאלצהיימר ,הגיע להתגורר ב" משכנות זהב"
בית סיעודי בשכונת ויצמן בחדרה, לאחר אשפוז ממושך בבית החולים שהוביל אותו למצב סיעודי.
ההחלטה לעבור לבית הסיעודי – הותירה את בני המשפחה עם חששות ורגשות מעורבים לגבי הוצאתו מהבית …
על הכף עמדו- העומס הטיפולי שתחתיו כרעה אשתו של יעקב ומצד שני האמונה הבסיסית ש"בבית הכי טוב".
לאה בת הזוג ציפתה בעיקר שיקבל טיפול רפואי וסיעודי איכותי ע"י אנשי מקצוע ,שיודעים מה הם עושים ובכך אולי למנוע התדרדרות במצבו הבריאותי של יעקב ..
לרגע לא ציפתה שהמעבר יוכל לשפר את איכות חייו וגם את חייה. בטח לא ציפתה שיעקב יגלה תחומי עניין חדשים כמו- שימוש בטאבלט, פיסול בקרמיקה, שזירת זרי פרחים או בילוי משותף עם תוכי וארנבת.
מה שהכי הפתיע את לאה הייתה העובדה שיש מענה רגשי שניתן באהבה גם עבורה, כחלק מהתהליך המורכב של הסתגלות לחיים החדשים בלי בן הזוג בבית אחרי שנים כה רבות ביחד .
דייט בבית קפה נשמע כמו חלום רחוק שמתגשם פתאום, בחסות צוות "משכנות זהב".
אם הגעת עד לכאן והסיפור נשמע לך הזוי/ אוטופי/ לא אמין…. אתה לא לבד.
משפחות רבות הפונות ל"משכנות זהב" ,מגיעות באופן טבעי עם המון חששות ורגשות אשם כשהם משאירים את יקיריהם תחת טיפול בבית הסיעודי .
בפועל עם המעבר, המטופל ובני המשפחה נעטפים במערכת רב מקצועית הכוללת- רופאים ואחיות , עובדות סוציאליות, פיזיותרפיסטים, דיאטניות, מרפאים בעיסוק ומלווה רוחנית , הנפגשים עימם באופן שוטף ויומיומי ונותנים מענה מיידי לכל צרכיהם האישיים ,דבר המקל על ההסתגלות .
בנוסף ב"משכנות זהב" עובדים אנשי מקצוע נוספים כמו גריאטר, פסיכיאטר, רוקח וקלינאי תקשורת ,במטרה לתת טיפול מקיף לכל מטופל .
"משכנות זהב"- במבנה חדש ומטופח הוא בית המקבל בשעריו מטופלים סיעודיים ,במטרה לשפר את איכות חייהם, למרות המגבלות שהחיים מציבים בפניהם.
ה"אני מאמין" שלנו הוא לשים את המטופל במרכז , ע"י מתן טיפול מקצועי ונפשי מקיף.
במקביל המטרה היא להמשיך לקיים יחסי גומלין של המטופל עם סביבתו הקרובה, בני משפחתו והקהילה ע"י שלל יוזמות כמו שילוב מתנדבים מהקהילה, מפגשים עם דיירי השכונה ועוד.

זה לא סוד שבגיל השלישי הזיכרון נפגע לעיתים אפילו באופן משמעותי. אנשים מבוגרים מוצאים את עצמם מאבקים לזכור פרט שקטן כמו שם או כתובת ולפעמים